מוצץ - אויב או ידיד? 

עולם ההורים נחלק בגסות לשניים; אלה הרואים במוצץ אויב, חפץ ממכר, תינוקי, שרק מוסיף 'עוד משהו שצריך להיגמל ממנו', ומנגד, אלה הרואים במוצץ ידיד, בן ברית ואמצעי מועיל, הבא לעזרתם כהורים.

למען הגילוי הנאות, אני משתייכת לצד שבעד. אני בעד לאפשר לקטנטנים אמצעי, שעושה שימוש נהדר בהשפעה המרגיעה של תנועות המציצה ועוזר להם להירגע, וכמובן גם להירדם. אבל, בכל מקרה, אני מכבדת לגמרי גם את הגישה ההפוכה, ואין כל בעיה ללמד תינוק או ילד הרגלי שינה טובים, גם אם אינו נעזר מוצץ.

המוצץ מהווה 'עוף מוזר' בחיינו כהורים צעירים. זוהי אחת הפעמים הראשונות והמוקדמות ביותר, שבה רצוננו כהורים תלוי בשיתוף פעולה מצד הגוזל שזה עתה נולד. גם אם מאוד נרצה שהקטנצ'יק ייעזר במוצץ, ייתכן והוא יסרב, ועל אף כל מאמצינו ואינספור סוגי המוצצים שנציע, לא נצליח במשימה.

גם בקרב גורמי התלות השונים בולט המוצץ כגורם תלות שונה ויוצא מן הכלל. בעוד שמכל גורמי התלות האחרים אנו גומלים את הפעוטות לחלוטין, גם אם בצורה הדרגתית, הרי שהמוצץ יכול להישאר ולהמשיך להיות ידידו הטוב של התינוק שלנו, ובכך ייחודו.

בוודאי תרימו גבה, הורים יקרים, ותאמרו לי, 'רגע, ומה עם כל אותן היקיצות ההולכות ומתרבות מדי לילה, שבהן כל מה שאנחנו עושים הוא להכניס את המוצץ לפה של אוצרנו?'
ובכן, נכון, במרבית המקרים, תינוקות שנעזרים במוצץ מפתחים בו תלות כדי להירדם, וכמו לגבי כל גורם תלות נוצרת כלפיו עמידות, כך שמספר היקיצות, שבהן זקוק התינוק למוצץ כדי להירדם, הולך וגדל.

אם כן, תמשיכו ותקשו, 'אז מה שונה במוצץ כגורם תלות?'
אז זהו, שבניגוד לגורמי תלות אחרים, במקרה של המוצץ, פשוט נלמד את הקטנטנים להיות עצמאיים לגביו. זוהי בעצם משימת הבחירה הראשונה, שאותה אנו מציבים בפני גוזלינו. הם צריכים ואמורים להחליט, האם הם מעוניינים לקחת את המוצץ, ואם כן, עליהם לעשות זאת בעצמם.

ואכן, אפשר ורצוי ללמד תינוקות להיות עצמאיים ביחס למוצץ, החל מגיל 5 חודשים בערך (קיומה של הבשלות המוטורית, שמאפשרת לתינוק ללמוד להיות עצמאי בשימוש במוצץ, היא אחת הסיבות שזהו הגיל המינימלי, שבו ניתן ללמד אותו הרגלי שינה נכונים).

אז איך עושים זאת?
קודם כל, חשוב לציין שמתחילים בשעות היום ולא בשעות הלילה, ובהתאם לגיל התינוק (למשל, תינוק בן חמישה חודשים לעומת תינוק בן שנה). עבור תינוקות צעירים יותר, שעדיין לא לוקחים את המוצץ בעצמם במשך היום, יש לפזר מוצצים על משטח הפעילות, כך שהם יתנסו בלקיחה אקראית של המוצץ והכנסתו לפה. בהמשך יש להציע לתינוק את המוצץ ליד, ולאחר מכן להציע אותו מהיד של ההורה. לאחר שמשיגים התקדמות בלקיחת המוצץ בשעות היום, עוברים לשעות ההשכבה בערב, מקפידים שלא להכניס להם את המוצץ לפה ומתקדמים כמו בשעות היום.

עבור תינוקות מבוגרים יותר, שכבר לוקחים באופן חופשי את המוצץ בשעות היום, יש לפזר מספר מוצצים בפינת המיטה, לומר להם את משפט המוצצים, "יש לך כאן מוצצים, תיקח אם אתה רוצה", ולאפשר להם לקחת את המוצץ אם הם רוצים בו. אחרי כמה ימים, יש להתעלם מהמוצצים, והילד כבר ידאג לעצמו.

הדבר החשוב ביותר בתהליך, הוא להימנע מלהכניס להם את המוצץ לתוך הפה. ברור הרי, שאם מישהו עושה את העבודה בשבילך, למה שתלמד לעשות אותה בעצמך?

אין ספק שניתן להפסיק את הבכי הרבה יותר מהר על ידי סתימת הגולל באמצעות המוצץ, אבל תמיד תנסו לחשוב לטווח הארוך ולא לטווח הקצר, ובטווח הארוך תגרום פעולה זו להתעקשות הולכת וגוברת של הפצפון, מכיוון שהוא יודע שבסוף תוותרו, והמוצץ כבר ימצא את דרכו אל פיו....

אז אם אתם מצדדים בשימוש במוצץ ורוצים לישון לילות רצופים ונעימים ? למדו את הזאטוטים להיות עצמאיים בנושא זה וכך תוכלו ליהנות מכל העולמות!